לטענת כב’ השופטת אביגיל כהן מבית משפט השלום בתל אביב, פרסום יצירה מוגנת בזכויות יוצרים אינה הפרת זכויות יוצרים אם נלקחה ממקום אחר בו היא פורסמה, אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון, אתחיל באקדמא קצרה. בפסק דין שניתן לפני מספר ימים (א 64046/04 “על השולחן” נ’ אורט) נדונה מספר שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית. הראשונה (והפחות רלוונטית להערכתי מבחינה פסיקתית). השאלה היותר מהותית שנשאלה לכל האורך היתה שאלת השימוש ההוגן.מי שאינו בקי בתחום זכויות היוצרים, וגם אלו שבעלי השכלה בתחום, מתקשים לקבוע מתי שימוש כלשהוא ביצירה הינו טיפול הוגן. לא זאת בלבד שהחקיקה הרלוונטית אינה נוקטת לשון ברורה אלא משתמשת בסטנדרטים, אלא גם משתמשת ברקורסיה: השימוש ההוגן הוא לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית; כשבפועל (סעיף (2)(1) לחוק). סעיף החוק הוא לא רק עמום, אלא גם עלול לגרום לעלויות כבדות על החברה שיכללו לא רק עלויות משפטיות אלא גם הוצאות הקשורות להגנה על זכויות שאינן מוגנות (והוצאות למניעת ההוצאות הנ”ל). היתרון של חוק טוב הוא שהוא כה ברור שאין בו מקרים אפורים. חוקים טובים מונעים התדיינויות משפטיות ומאפשרים לצדדים ודאות לגבי תוצאות הדיון ובכך מונעות הפרה של החוק.
פסק הדין שניתן על ידי כב’ השופטת כהן מנסה לראשונה לקבוע מהו שימוש הוגן באינטרנט במקרה אפור קלאסי למחצה. בפסק הדין בעניין “על השולחן” נדונה השאלה האם מתכונים שפורסמו באתר ‘על השולחן’ ולאחר מכן פורסמו בפורומים של ‘אורט’ הפרו את זכויות היוצרים של ‘על השולחן’, ואם כן – האם הם זכאים להגנת השימוש ההוגן? רק לאחר מענה על שאלות אלו היה על בית המשפט לקבוע האם אורט אחראית לתוכן שהועלה על ידי גולשים ולא על ידה.
כפי שמציין הלמו, בית המשפט קבע כי מתכונים יכולים להיות מוגנים בזכות יוצרים – כאשר הטקסט מוגן אך המתכון לא (חשוב להבהיר כי המתכון, מרגע שפורסם, אינו סוד מסחרי). המתכון עצמו מתאר תהליך או שיטה, אך הוא בעל מקוריות בניסוח ושני טבחים שינסו לתאר מתכון זהה לחלוטין ישתמשו, ככל הנראה, במילים שונות לתאר את התהליך. כיוון שאין דרך אחת בלבד לתאר את המתכון, מכיל הוא את אלמנט המקוריות המעבירו דרך הסף של ‘יצירה ספרותית’.
עם זאת, רוב טענות התביעה נפלו כיוון שהתביעה לא הוכיחה בעלות ביצירות שפורסמו. ‘על השולחן’ לא צרפו תצהירים מהכותבים המקוריים המציינים כי המחו את זכויות היוצרים ל’על השולחן’ וכן לא הראו את חוזי העבודה.
אולם, הטעות המרכזית של כב’ השופטת כהן בפסק הדין ניתנת לקריאה בצורה פשוטה מאוד:
(14.9) ביום 29/10/02 הועתקה כתבה מאתר “על השולחן” בשם: “שקם את עצמך” מאת ענבל קליין.
באתר “על השולחן” פורסמה כתבה של ענבל קליין שכותרתה: “שק”מ את עצמך” ובפורום האינטרנט של אורט הכניסה גולשת בשם “קרמבולה” את אותו קטע והיא כתבה, כי היא מצרפת אותו מפורום “תפוז” שיש בו כתבות מתוך “על השולחן”.
אני סבורה, כי גם אם אין מדובר במתכון גרידא אלא ביצירה בעלת ייחודיות, הרי שבמקרה דנן, כתבה אותה גולשת, כי היא מצרפת את אותו קטע מפורום “תפוז”.כלומר, אין מדובר בחומר שלא פורסם אלא הופיע רק באתר של “על השולחן” ושניתן לקבלו רק באמצעות תשלום.
לפיכך – אין מקום לטעון, כי אורט הפרה את זכויותיה של “על השולחן”.בנסיבות המקרה דנן, גם אם מדובר ביצירה שהחוק מגן עליה, ולא במתכון גרידא, הרי שבהתחשב בעובדה שהחומר נלקח מאתר פורום “תפוז” ולא מהאתר של “על השולחן”, וכן החומר הוכנס לאתר של אורט על ידי גולש עצמאי מבלי שהיה לאורט ידיעה על כך, והחומר הוסר עם קבלת ההודעה של “על השולחן” על כך, שיש בעיה באשר לאותה הודעה, הרי שגם כתבה זו נהנית מהגנת החוק.
[…]
(14.11) ביום 23/7/02 הועתקה כתבה מתוך פורום “על השולחן” בעניין “ענפי צבר”.
הפרסום בפורום האינטרנט של אורט נעשה על ידי גולשת בכינויה “ממליגה” והיא כתבה, שהיא לקחה זאת מאתר “וואלה”. היא גם הפנתה לכתובת של פורום האוכל של “וואלה”. (נספח י”ט לתצהיר של מר גור).מדובר בהודעה שמבוססת על חומר שנלקח מאתר “וואלה” כך שלא מדובר בחומר שנמצא רק באתר של “על השולחן”, ובנסיבות אלו, ולאור מכלול הנימוקים שהועלו גם באשר לפרסומים האחרים, אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים.
(…)
כלומר, לדידה של השופטת כהן, מרגע שפורסם טקסט באינטרנט בפורום או באתר שאינו סגור לקהילה בתשלום, העתקת אותו טקסט לפורום אחר אינו הפרה של זכויות היוצרים. יש לשים לב לכך שהשופטת כהן קובעת גם אם אתר מסוים פרסם (והפר, או פרסם אפילו ברשות) את הטקסט של “על השולחן” בצורה שהופכת את הפרסום הראשון ללא בלעדי, אזי אין כל הפרה של זכות יוצרים בפרסום השלישי.
דמיינו מצב אחר, בו לא היה מדובר בכתבות מעיתון ‘על השולחן’ אלא בשירים שהועתקו דרך האינטרנט והושמו בפורום של אורט, תוך שהם מפרים זכויות של אמן כלשהוא; לדידה של השופטת כהן, באם הייתי לוקח את השירים שפורסמו מאתר X ולא מאתר שמוכרם לציבור במחיר ומפרסם את השיר, לא היה הדבר הפרה של זכויות יוצרים כלל.
מצד אחד, בתור מי שתומך בתנועה שתקרא לרפורמה בזכויות היוצרים, יישום זה של החוק נראה לי רצוי ואף משמח. פסיקה כזו תביא ברכה לאלפי האחיינים של הדוד ב. טורנט מארצות הברית, מצד שני, כעורך דין שמשרת את החוק והצדק, פרשנות כזו של החוק אינה יכולה להיות אלא אבסורדום. הטענה כי הפרסום נלקח ממקום שאינו מקום הפרסום המקורי שקולה לאמרה “מצאתי את זה בגוגל, אין על זה זכויות יוצרים” ובכך לאפס את המוסד לגמרי.
אם המחוקק ירצה לבטל את זכויות היוצרים, יאלץ לעשות זאת בעצמו ולא באמצעות חקיקה שיפוטית. טוב יהיה אם “על השולחן” יערערו על ההחלטה, רק שהיא נוגעת לעניין זה.
