תיקון 40 לחוק התקשורת, הלא הוא חוק הספאם, מציג לא מעט בעיות מעניינות. אחת מהן היא הפרסום ברשתות חברתיות ובקבוצות. מה יעלה, לדוגמא, בגורל כל אותן קבוצות "ימי רביעי בגאנה", "ראשון עברי בחלונות הגבוהים לגילאי 35 ומעלה שהם אנשי עסקים ומנכ"לים" שמנהליהן אוהבים לשלוח הודעות הקוראות לאנשים לבוא לערבים האלו ולשלם על אלכוהול או כניסה.
על פניו, המשלוח עונה על דרישת "הודעה אלקטרונית בחוק", שכן הוא "מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים", הוא עונה להגדרה של דבר פרסומת, שכן הבאת אותם אנשים למקומות מעודדת רכישה של מוצר (אלכוהול) או שירות (דמי כניסה).
השאלה הנכונה היא האם אותו אדם נתן, בעת שהוא הצטרף לקבוצה את הסכמתנו המפורשת בכתב הסכמה למשלוח אותן הודעות? כעקרון, אותו אדם שצירף עצמו לקבוצה בצורה אקטיבית הודיע שהוא משתייך לקבוצת אנשים שאוהדים את המקום. הבעיה היא שהוא לא נתן הסכמה מפורשת למשלוח ההודעות (כלומר, בעת שהצטרף לא ראה כל טענה של הקבוצה שהיא תשמש למשלוח הודעות בפייסבוק. הבעיה מתחילה כאן, בעצם, כשאנחנו מדברים על הסכמה, היא הופכת להיות מאוד בעייתית.
על פניו, הדרישה תהיה כעת לשנות את שם הקבוצה ל"מתעדכנים על אירועי רביעי בגאנה" ולהוסיף בדף הקבוצה את התנאי ש"מי שמצטרף לקבוצה מצהיר על הסכמתו לקבלת דבר פרסומת". אבל זהו מדרון חלקלק למשפטיזציה של מסרים אישיים.
(שאלה מאוד אגבית תהיה לגבי קבוצות כמו "הפועל קטמון", שהיא אמנם קבוצת כדורגל, ולכאורה הודעה על משחקים נועדה לגרום לאדם להוציא כסף, אך היא אגודה שלא למטרות רווח שהוקמה על ידי אוהדיה ולכן יכול שתהיה עמותה שפועלת "למטרה טובה" ואיגוד האינטרנט סובר שהיא לא מסר מסחרי, אני לא סובר כך אגב)
ובכלל, עצם הצפת רשימת הבקשות של אדם בהזמנות לאירועים מסוג זה יכולים לחסות תחת סעיף "הודעה אלקטרונית" (או בחריג של "מסר קצר" עם פרשנות רחבה דיו, למרות שאינו "מסר בזק"). השאלה תהיה איך מטפלים בבעיה הזו בצורה משפטית יפה.
(אגב, מה יקרה כאשר אני מזמין פלוני לאירוע בפייסבוק בלי הסכמתו, ואותו פלוני מקבל דיוור עקב היותו מוזמן לאירוע?)
השאלה השניה היא הצורנית, כלומר האם אותו שולח צריך לאפשר הסרה (שניתנת לביצוע על ידי לינק או משלוח הודעה) ולציין מהי זהות השולח (כלומר שם, כתובת וטלפון). כעקרון, אני בספק אם מי מהיחצ"נים ששולחים הודעות בפייסבוק מודעים לבעיה הזו ויישמו אותה; מכאן, עד למבחן של בית משפט בנושא, הדרך מאוד קצרה.
עסקיהם של אותם יחצ"נים בנויים על אותה רשימת תפוצה, הכסף שהם מרוויחים מדי יום מגיע מהעובדה שהם [מודיעים|מטרידים] אלפי אנשים כל יום בפייסבוק, בSMS ובשאר מוצרים על מנת שיגיעו לערביהם. מצד שני, אף אחד מהם לא התמרמר נגד חוק הספאם, בניגוד ל"בעלי עסקים קטנים". האם הראשון שיחטוף תביעה על פי חוק הספאם יהיה דווקא ספאמר של פייסובק?
רק כאנקדוטה, לפוסט אין קשר לעובדה שספאמר בפייסבוק יאלץ לשלם 873 מיליון דולר לפייסבוק על משלוח ספאם באתר.
